פסק-דין בתיק עב"ל 16487-08-11

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אריאלה גילצר-כץ ונציגות הציבור גב' הדסה שליסל וגב' צפרא דוויק; ב"ל 2166-07) בו התקבלה תביעתו של המשיב כך שנקבע כי אירוע מיום 10.1.05 בו הוא נחקר במשטרה הוא שגרם לאוטם בשריר הלב בו לקה, ועל כן האוטם מוכר כפגיעה בעבודה לפי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן גם חוק הביטוח הלאומי או החוק).

            עיקר העובדות והשתלשלות ההליך בבית הדין האזורי :

2.         עובדות המקרה נקבעו בבית הדין האזורי, וכך הן נוסחו על ידו:

"א. התובע פוטר מעבודתו אצל חברת מרל"ז באפריל 2002.

ב.   התובע נחשד בעבירות מרמה, זיוף, הפצה והוצאה במרמה של שיקים של לקוחות של חברת מרל"ז.

ג.   התובע נחקר במשטרה מספר פעמים בעקבות תלונת מעסיקו; בפעם הראשונה נחקר ביום 26.12.04 (להלן: 'החקירה הראשונה') ופעם נוספת ביום 10.1.05 הוא יום האירוע (להלן: 'החקירה השניה').

ד.   חקירת התובע ביום האירוע התנהלה בצעקות ובמריבות ובתובע הוטחו האשמות כבדות ועלבונות.

ה.  אופיין של החקירה הראשונה והשניה היה שונה: ביום החקירה הראשונה, השיב התובע לשאלות החוקר. לפני החקירה השניה נטל התובע כדור אופטלגין. החקירה השניה הוקלטה על ידי התובע. החקירה השניה היתה קצרה מן החקירה הראשונה. בחלקה השני של החקירה השניה סירב התובע לענות על שאלות החוקר.

ו.    ביום החקירה השניה (10.1.05) חש התובע ברע ואושפז, על פי האמור בסיכום המחלה מאת בית החולים אסף הרופא.

ז.   התובע שיחק במשחק כדורגל שהתקיים ביום 8.1.05 (יומיים לפני האירוע) במסגרת משחק ליגה".

  3.       המשיב לקה באוטם בשריר הלב והגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי (להלן גם המוסד). תביעתו נדחתה בהודעת פקיד תביעות מיום 30.8.06, מהנימוק כי על פי הוראות סעיף 75(1) לחוק הוא לא היה בגדר עובד שכיר בעת הפגיעה, ועל פי סעיף 79 לחוק הפגיעה לא אירעה תוך כדי עבודתו. בהודעה נכתב כי הפגיעה אירעה כשנתיים ותשעה חודשים לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד. מכאן תביעתו של המשיב לבית הדין האזורי.

4.         בתחילת ההליך בבית הדין האזורי, נדונה המחלוקת בשאלה האם ניתן להכיר באירוע כתאונת עבודה כאשר התאונה אירעה לאחר שהמשיב חדל להיות עובד. בהחלטה מיום 7.4.09 קבע בית הדין האזורי כי תאונת עבודה יכולה להתרחש בנסיבות מסוימות לאחר שהסתיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. בהחלטה נקבע כי החקירה שאליה זומן המשיב קשורה קשר בלעדי לעבודתו אצל מעסיקתו ולכן מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 79 לחוק בדבר "עקב עבודתו". באשר לבעייתיות הנעוצה בעובדה שיחסי העובד ומעביד הסתיימו כשנתיים קודם לאירוע, נקבע כי יש חשיבות רבה ל"עקב עבודתו", מאחר שהמעביד הוא זה שהגיש את התלונה נגד המשיב, ולכן היה בכך משום המשך הקשר המשפטי בין הצדדים, והתלונה נבעה ממערכת יחסי העבודה ומפעולות שהמשיב ביצע בעבודתו. בהחלטה זו התבסס בית הדין האזורי על דעת מיעוט של השופט רבינוביץ בעב"ל 76/98 משה אהרוני - המוסד לביטוח לאומי (5.8.2002, להלן גם עניין אהרוני).

5.         בהמשך ההליך, ניתנה החלטה ביום 7.2.10 בה נדחתה בקשתו של המשיב ליתן פסק דין סופי המקבל את התביעה, והתקבלה טענות המוסד לפיה הוא אינו כבול לנימוקים המופיעים במכתב הדחיה מטעם פקיד התביעות. התנהל הליך הוכחות בשאלה העובדתית האם נסיבות העניין מהוות אירוע חריג בעבודה, וביום 24.6.10 ניתנה החלטה לפיה אירע למשיב אירוע חריג. משהתברר כי חקירתו ביום בו לקה באוטם בשריר הלב היתה חקירה שבה הוטחו בו האשמות כבדות תוך כדי צעקות והוא אושפז באותו יום, נקבע כי יש בכך כדי לבסס קשר סיבתי לכאורי בין האירוע למחלתו.

            בית הדין האזורי מינה את פרופ' אברהם כספי כמומחה רפואי מטעמו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לאוטם בו לקה המשיב, והוא ניסח את עובדות המקרה, כפי שמופיעות בסעיף 2 לעיל, והעביר אותן לעיונו של המומחה יחד עם הקביעה כי: "בית הדין קבע בהחלטתו מיום 7.4.09 כי בנסיבות מסוימות ניתן להכיר באירוע כתאונת עבודה גם אם התרחש לאחר שנסתיימו יחסי עובד ומעביד".

            מסקנותיו של פרופ' כספי בחוות דעתו היו כי המשיב החל לסבול מכאבים בחזה כשלושה ימים לפני האירוע החריג, ולאירוע היתה משמעות של החמרת התהליך של תסמונת כלילית חריפה ולא גרימה. פרופ' כספי קבע כי המשיב עבר אוטם חריף בשריר הלב עקב מחלה טרשתית חסימתית בעורקיו הכליליים, יש קשר של החמרה בין האירוע החריג לבין מחלתו, ובנוסף קבע: " השפעת האוטם (כך במקור, ו.ו.ל) קרוב לוודאי גדולה יותר בהחמרת התסמונת התעוקתית החריפה של התובע וההתפתחות של האוטם החריף. יתכן שלולא האירוע החריג החולה היה מתייצב מבחינת התעוקה במאמץ אשר מתוארת טרם האירוע או לחליפין עובר ברור קרדיאלי כולל צנתור אשר היה מונע את האוטם החריף".

6.         המשיב טען כי פרופ' כספי חרג מסמכותו וקבע קביעות אשר מנוגדות לעובדות שהופנו אליו על ידי בית הדין האזורי, וביקש למנות מומחה רפואי אחר. בית הדין האזורי קבע בהחלטה מיום 14.12.10 כי ימונה מומחה רפואי נוסף בתיק. בית הדין האזורי מינה את פרופ' אליעזר קפלינסקי כמומחה נוסף והפנה אליו את העובדות והשאלות הרלוונטיות.

            פרופ' קפלינסקי קבע בחוות דעתו כי המשיב לקה במחלת טרשת עורקים כליליים שהתפתחה במשך שנים רבות והיתה יציבה עד 10.1.05, כאשר התערערה יציבות של רובד טרשתי והתפתח אוטם בשריר הלב. באשר לקשר הסיבתי קבע כי תיאור האירוע ביום 10.1.05 נראה כתואם אירוע נפשי חריג ולכן: "התפתחות התקף הלב בו ביום מצדיקה איפוא קביעת קשר סיבתי בין אירועי ה-10.1.05 להתקף הלב". פרופ' קפלינסקי הסביר כי על פי היקף מחלתו הכלילית של המשיב יחד עם היותו אסימפטומטי עד כדי יכולתו לשחק כדורגל, ניתן להעריך כי הסיכוי השנתי אצלו לפתח התקף לב נע סביב 2-3% בשנה, כלומר היה סיכוי סביב 85-90% כי דבר לא היה קורה עד היום. ולדבריו: "במידה ויתקבל כי החקירה השניה מהווה אירוע חריג נפשי יש לקבל לאור צמידות הפרשיות כי התקף הלב אשר התפתח בצמוד לה אכן נגרם בעיקר ובמירבו על ידי אותו אירוע נפשי חריג".

            בית הדין האזורי הפנה לפרופ' קפלינסקי שאלות הבהרה על חוות דעתו, והלה הבהיר כי משחק הכדורגל בו השתתף המשיב התקיים ביום 8.1.05, והסימפטומים של האוטם החלו ביום 10.1.05, וזהו המועד בו החל ערעור היציבות של הרובד.